בואו לקחת חלק

לגלות את תגלית - בנימה אישית

מכתב מרגש של מתן גולדנר, שמספר על חווית תגלית מזוית ישראלית.


* * *

הסיפור שלי מתחיל לפני מספר חודשים, כאשר חבר קרוב ניגש אליי במהלך טיול ואמר: "אתה מוכרח להשתתף בפרויקט תגלית, זו חוויה בלתי נשכחת".

נרשמתי לפרויקט והצטרפתי לקבוצת ישראלים שהורכבה מחיילים וסטודנטים, והתקבצה בבית שאן ביום אחד בהיר. לאחר היכרות בסיסית עם שאר החבר'ה (שהתאפיינה בעיקר בשיחה הישראלית הקלאסית, שבה מנסים המשתתפים למצוא אדם המוכר לשני), הגיע הרגע המיוחל ואיתו אוטובוס לבן עם עשרות עיניים שנצצו מבעד לשמשה.

המדריך ירד מהאוטובוס, הציג את עצמו ואת נהלי הטיול, והבהיר לנו עד כמה המשתתפים מתרגשים לקראת המפגש איתנו. רגע העלייה לאוטובוס הזכיר לי את עליית שחקני ה-NBA למגרש עם הקראת השמות ומחיאות הכפיים הסוערות. מה כבר עשינו שכולם מריעים לנו ככה?

באופן טבעי נבלענו בתוך ההמון והשתלבנו במהירות בעשרות שיחות היכרות. בהתחלה הרגשנו מבוכה, האנגלית קרטעה, אבל מהר מאוד הבנו שהאנשים סביבנו לא מעוניינים לשפוט אותנו, אלא להכיר אותנו באמת. בחלוף הימים, מי שהיו בעינינו "האמריקאים" הכל כך שונים, הפכו לאנשים בעלי דמיון רב אלינו - אנשים מדהימים, שבעבור רובם זהו המפגש הראשון עם ישראל והאוכלוסיה שחיה בה. בקלות ניתן היה להבחין באופן בו הם גמעו בשקיקה כל פיסת אינפורמציה שיצאה מפינו, תוך שאילת שאלות סקרניות.

כצופה מהצד ולאחר מספר שיחות עם החיילים, בלט בעיניי במיוחד האופן בו יחסם של המשתתפים מחו"ל השפיע על תחושת ההערכה העצמית, המשמעות והגאווה של החיילים. נותר בי הרושם כי חייל בתגלית מקבל כמות כה רבה של הערכה ופידבקים חיוביים, עד לרמה שהוא (או היא כמובן) מעריך את עצמו ואת שירותו הצבאי הרבה יותר לאחר ההשתתפות בפרויקט. 

תחושה זו הגיעה לשיאה במהלך הסיור בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, בו המשתתפים שמעו סיפורים אישיים מנקודת מבטו של ישראלי בן גילם. באופן מופלא הרגשתי כזו תחושת ביטחון ואהדה בקבוצה, כך שהרגשתי בנוח לספר את סיפורי האישי בתור מפקד צוות במבצע "צוק איתן" בפעם הראשונה.

אני לא בדיוק יודע איך או מתי, אבל לאחר מספר ימים בחברת אנשים חדשים שהגיעו ממציאות שונה, הרגשתי תחושת משפחתיות שאפשרה לי לחלוק ולשתף ללא מבוכה וללא פחד. מה שקיבלנו בחזרה היה חיבוק ענק, מלא בהערכה, שגורמת לך להבין מהי הסיבה שאתה עושה את שאתה עושה. למה שירתת בצבא, למה תעזוב הכל כשתזומן למילואים, למה אתה חי פה למרות יוקר המחייה, הפקקים, הפיגועים, המיסים ועוד אלפי בעיות. אני חושב ששם נפל עבורי האסימון על מהות פרויקט תגלית עבור ישראלים. הפרויקט מחזק את תחושת המשמעות בעשייה והתרומה הצבאית.

דבר משמעותי נוסף עבורי, היה ההתלהבות הרבה של המשתתפים בפרויקט מהנופים והמקומות אליהם הגענו. העליות לירושלים, הנסיעה לנגב לאור שקיעה והצעידה במימיו של נחל זורם - כל אלה גררו איתם תגובות שבאופן טבעי גורמות לך להתאהב מחדש בארץ, ולהעריך את מה שיש לנו בידיים.

אחד הדברים המדהימים ביותר עבורי בהשתתפות בפרוייקט הוא התגברותם של המשתתפים על כל הפערים שברקע מתוך הבנה שזה לא באמת משנה אם אתה חייל בן 18 או אמריקאי בוגר תואר שני, בן 20 או 27, מניו יורק או מירוחם - כולנו חלק ממשהו הרבה יותר גדול - היהדות. פערי השפה והתרבות מתגמדים אל מול החוויה האנושית המדהימה שבה מסתכלים זה לזה בעיניים ומבינים - אני בדיוק אותו דבר - אותם חלומות, אהבות ופחדים.

במהלך הסיור נוצרו קשרים אישיים חזקים והרגשתי קרוב לאנשים מסוימים כמו שלעולם לא חשבתי שארגיש. הקשרים האישיים, המהפך בתודעה של המשתתפים בנוגע לישראל, חיזוק הקשר שלהם עם המדינה והיהדות, ועוד תחושות רבות שקצרה היריעה מלהכיל - גורמים לי להרגיש גאה שלקחתי חלק בפרויקט המשמעותי ובעל ההשפעה העצומה הזו.

כן ירבו.

מתן גולדנר.